מרים פרץ הייתה מועמדת נפלאה לנשיאות. אישיותה כובשת, סיפור חייה מטלטל, הערכים שהיא מייצגת הם ערכי ישראל החדשה. היא הסמל המובהק ביותר של הבחירה בחיים. היא הפנים של הניצחון על האסון. היא המחשה של הפיכת טרגדיה נוראה למפעל חיים של נדיבות ונתינה. ובקיצור: פרץ היא גם אחדות ישראל וגם אהבת ישראל.
אבל יצחק הרצוג יהיה נשיא נפלא. העובדה שיו"ר מפלגת העבודה לשעבר הצליח לזכות בתמיכתם ובאמונם של 87 חברי כנסת מוכיחה עד כמה הוא בעל הכישורים המתאימים לאזרח מספר אחד. אף שהוא תושב צהלה עלה בידי הרצוג לבנות גשרים שחיברו אותו אל ישראל המסורתית־מזרחית ואל ישראל החרדית ואל ישראל הערבית ואל ישראל של ההתיישבות. אף שהוא לכאורה הנסיך האחרון של האליטות הישנות, הוא זכה גם לתמיכת ה"עמך" הישראלי ולתמיכת המעמד הפוליטי. נכדו של הרב הראשי הראשון ובנו של הנשיא השישי עשה את שמעטים עשו כאן: הוא הפך לבנו של שבט ישראלי אחד המצליח להיות נאמנם של מרבית השבטים האחרים.
על מעלותיו של הרצוג במפלס המדיני אין צורך להכביר מילים. בעידן ג'ו ביידן, כאשר מחצית המפלגה הדמוקרטית פונה כנגד ישראל, הנשיא ה־11 הוא נכס אסטרטגי. היכולת שלו להראות את פניה של ישראל הנאורה בשעה שהוא מקדם באופן מתוחכם ומקצועי את האינטרסים החיוניים שלה לא תסולא בפז. יהיה מי שיהיה ראש הממשלה הבא של ישראל, הוא יזדקק נואשות כמעט גם לדימוי וגם למיומנויות של הפוליטיקאי שגדל ועוצב בניו־יורק, במעונו של שגריר ישראל באו"ם.
אבל מעבר לסגולות המדיניות, הפוליטיות והאנושיות של הנשיא הנבחר עומדת לו סגולתו העיקרית: הבין־שבטיות. היכולת שלו להיות ממלכתי לגמרי והיכולת שלו להיות כלל־ישראלי אמיתי.
במהלך מערכת הבחירות של 2015 ליוויתי את הרצוג כשסייר במעוזי הליכוד בצפון. הארץ לא הייתה מפולגת ומשוסעת כפי שהיא כעת, אבל היא הייתה מפולגת למדי ושסועה למדי. ובכל זאת, כאשר מועמד השמאל לראשות הממשלה הגיע אל השוק של בית־שאן הוא לא עורר שום התנגדות. להפך. גם בעלי הדוכנים וגם הקונים לא ראו בו את בנה של אליטה פריווילגית אלא את בנה של אליטה משרתת. בית־שאן אהבה את נכדו של הרב ואת בנו של הנשיא ואת שר הרווחה לשעבר. בית־שאן זיהתה שבאיש הצנום בעל הפנים הנעריות אין גזענות ואין התנשאות ואין כל רצון להדיר או להשתיק. היא אומנם לא העלתה בדעתה להצביע אמת, אבל התייחסה ביראת כבוד אל האמת היהודית־ציונית־ישראלית של יצחק הרצוג.
הרצוג של בית־שאן הוא ההרצוג שצריך לעלות בעוד כחודש ימים למשכן הנשיא בטלביה. עוד לפני שירים טלפון לביידן ולמרקל עליו להרים טלפון אל הפריפריה הישראלית. עליו לסלול את הדרך לברית מחודשת בין ישראל הראשונה לישראל השנייה. ברית אשכנזית־מזרחית היא צו השעה. רק היא תוכל להעמיד כאן מחדש תנועה ציונית רחבה וחזקה ואנרגטית. מלשכת נשיא המדינה, הרצוג עשוי להיות המנהיג שיכרות את הברית ויפלס את הדרך לממלכתיות החדשה.