בתחילה היה נתניהו הראשון. בין 1996 ל־1999 הוביל את ישראל ראש ממשלה צעיר ושאפתן שניסה לחלץ אותה מהתהליך אוסלו. כדי לעשות זאת קיבל המנהיג הלאומי־פרגמטי את המתווה של הסכם הביניים עם הפלסטינים, אבל ניסה לרוקן אותו מתוכן. ביבי נתן לפרדיגמה ההגמונית של השלום את הסכם חברון, את המשא ומתן עם ערפאת ואת פסגת וואי, אבל בפועל הוא האט מאוד את תהליך הנסיגה והוריד את עקומת הטרור וייצב את ישראל.
אחר כך היה נתניהו השני. בין 2009 ל־2015 נתניהו עסק בשלושה נושאים עיקרים: איראן, איראן, איראן. שיטת הפעולה שלו היתה ערמומיות אסטרטגית. הוא יצר אופציה צבאית ונפנף באופציה הצבאית – לא כדי להפעיל אותה אלא כדי לעשות בה שימוש מדיני מתוחכם. משחק הפוקר ששיחק מול הנשיא אובמה עלה יפה: ארה"ב הפעילה עיצומים חסרי תקדים ויצרה אופציה צבאית חסרת תקדים והטילה על איראן סגר מדיני־כלכלי. הסכם וינה היה החמצה נוראה, אבל ראש ממשלת ישראל הצליח להתמודד בהצלחה יחסית עם אתגר קיומי ודחה ב־14 שנים את הופעתו של הצל האטומי בשמינו.
אחר כך היה נתניהו השלישי. הניצחון המרעיש בבחירות 2015, החקירות הפליליות שנפתחו נגדו זמן קצר אחר כך והעלייה של דונלד טראמפ שינו את ביבי מהיסוד. באותה חליפה מהודרת שבה חי ונשם פעם נתניהו אחד, הופיע נתניהו אחר. רדוף ומלוכני, ראש הממשלה התשיעי זנח את הממלכתיות והשיל מעליו את האלגנטיות הפטריקית שאפיינה אותו מאז היה לשגריר ישראל באו"ם ולנסיך השדרה החמישית. ב־2020 הצליח אומנם המדינאי המחונן נתניהו לבסס את מורשתו ההיסטורית כשחתם על הסכמי אברהם – אבל שנות השלטון האחרונות שלו היו אפופות להבות של פלגנות, התלהמות ושנאת אחים.
השאלה הגדולה היא מי יהיה נתניהו הרביעי. האם הוא יחזור על הטעויות הפוליטיות של נתניהו הראשון? ספק רב. האם הוא ישוב להתמודד עם האתגר האיראני כמו נתניהו השני? בוודאות. האם הוא יהיה לוחמני ופלגני כמו נתניהו השלישי? אין לדעת. מצד אחד, האיש המתכתב יום־יום עם ההיסטוריה יודע שמשימתו ההיסטורית כעת היא לאחד מחדש עם מפולג ומסוכסך. לכן נאום ליל הניצחון שלו היה ממלכתי, פייסני ומאופק. כך גם הנאום שנשא באירוע הזיכרון ליצחק רבין. אבל מצד שני, כדי לשרוד על נתניהו לרצות את הקשיחות האידיאולוגית של סמוטריץ', את הפופוליזם המתלהם של בן־גביר, את הרעב האינסופי של גולדקנופף ואת המהפכנות של בכירי הליכוד. ממשלת החלומות שלו (במובן הפוליטי) היא גם ממשלת סיוט (במובן המדיני ובמובן הישראלי). השפנים שיצטרך הקוסם לשלוף מהכובע במהלך הקדנציה חייבים להיות מרשימים במיוחד. בין נשיא דמוקרטי לעוצמה יהודית ובין אומת הסטארטאפ לפסקת ההתגברות, הוא יהלך על חבל דק המתוח על פני תהום.
בראש סדר היום של נתניהו הרביעי יעמדו ארבעה יעדים: מתקפה מדינית על איראן; שלום עם סעודיה; רפורמה או מהפכה משפטית; חידוש המשילות והשבת הביטחון האישי. היעד הראשון והשני הולכים יד ביד: ככל שירושלים תהיה קשוחה מול טהרן, ריאד תתקרב אליה. אבל הניסיון לממש את היעד השלישי והרביעי עלול לגרום לקרעים פנימיים באופן שאינו מתיישב עם מלחמה או שלום. ראש הממשלה יהיה חייב לבחור את מאבקיו. עימות חיצוני גדול המתרחש בשעה של עימות פנימי עמוק הוא מתכון לכישלון.
אל שורת ההישגים המרשימה של חייו הוסיף נתניהו הישג מרשים במיוחד: הוא הביס את הרק־לא־ביבי. הוא יכל להמונים שצרו על מצודת בלפור. הוא ניפץ לרסיסים את הגוש־לכאורה של המרכז־שמאל, ההולך ומתפצל כאמבה. אבל דווקא הניצחון המתוק מציב בפני ביבי בעיה שלא עמד בפניה בעבר: אין לו מאזן ומרסן וממתן משמאל. עכשיו המאזן והמרסן והממתן היחידי הוא נתניהו עצמו. הוא יקבע כיצד ההיסטוריה תשפוט את נתניהו הרביעי – והאחרון.