את השבועות הקרובים חייבים לנצל כדי למנוע התחדשות של האש. את ההידברות שטרם התפוצצה בבית הנשיא חייבים למנף כדי להביא אל השולחן רעיונות חדשים ויצירתיים. במקום לדוש במתווה שאין לו תוחלת
הרבעון הראשון של 2023 היה אחד הדרמטיים שידעה ישראל. ב־4 בינואר הכריז שר המשפטים יריב לוין על השקתה של המהפכה המשפטית, שנועדה לשנות מן היסוד את מערכת היחסים בין רשויות השלטון. ב־17 בינואר נערכה בכיכר הבימה בתל־אביב הפגנת ההמונים הראשונה של המחאה. בתוך שבועות אחדים התרחבה המחאה לכל הארץ, סחפה מאות אלפים והייתה לתנועת המרי האזרחי העוצמתית ביותר שקמה כאן ב־75 השנים האחרונות. בשעה שח"כ שמחה רוטמן קידם בכנסת את החקיקה הרדיקלית החדשה, ארצות הברית הבהירה שהיא רואה בה מתקפה על זהותה הדמוקרטית של המדינה. בו־זמנית, השווקים הבינלאומיים אותתו שתוכנית לוין מאיימת על החוסן הכלכלי של אומת ההייטק. טייסים התארגנו ואיימו שלא לשרת בחיל אויר של דיקטטורה. ישראל נכנסה לסחרור אשר קרע אותה לגזרים, שיבש את אורחות חייה וגרם לאויביה לחשוב שאולי הגיעה שעת הכושר להכות בישות הציונית.
ברבעון השני של השנה, עצרנו על פי התהום. אחרי שפיטורי גלנט הביאו את הטירוף הלאומי לשיא, חזרנו אל שפיות (יחסית וזמנית). ראש הממשלה חזר בו מהפיטורין, עצר את החקיקה ואִפשר לשיחות הידברות להתנהל בבית הנשיא. כתוצאה מכך חל שיפור מיידי בכל המדדים אשר הצביעו לפני זמן קצר על אסון ממשמש ובא. הכנסת נרגעה, המחאה התמתנה, הכלכלה התייצבה. נעלמו הדיווחים על כסף שבורח מהארץ ועל הייטקיסטים שעוברים לעמק הסיליקון. ארצות הברית חזרה לעסוק בנושאים אזוריים, והטייסים חזרו להפציץ יעדי אויב בארצות אויב וברצועת עזה. מבלי שהודינו בכך ומבלי שדיברנו על כך – נרגענו. והרגענו. אחרי שראינו עד כמה אנחנו עלולים להיות מסוכנים לעצמנו, לקחנו אחריות ומנענו אסון לאומי.
אבל הרבעון השלישי של השנה עלול להיות מאתגר, מכיוון שבמהלך תקופת החסד (היחסי) שזכינו לה לא פתרנו אף בעיית יסוד. מכיוון שתהליך ההידברות בבית הנשיא לא הניב הבנות עומק. מכיוון שהקואליציה עדיין מחויבת באופן רשמי להעביר חלקים ניכרים מהרפורמה. ומכיוון שהאופוזיציה עדיין מסרבת להסכים לתיקון העיוותים במערכת המשפטית. הפסקת האש שלה זכינו לא הפכה לתהליך אמיתי של השכנת שלום פנימי.
חבל, ואף מסוכן. כל לוחם־אש יודע שבכיבוי שריפה אין די. אם במקום שבו השתוללה תבערה גדולה נותרות גחלים לוחשות, גדולה הסכנה שתתרחש התלקחות מחודשת. ובאין הבנות של ממש והסכמות של אמת, הגחלים של הפילוג הישראלי עדיין לוחשות. מתחת לפניה של הודנה שטחית, חשדנית וחמצמצה, רוחש הסיכון שבחודשים הקרובים נחזור לתרחיש בלהות: חקיקה מופקרת, מחאה זועמת, איומים בסרבנות, אלימות.
את השבועות הקרובים חייבים לנצל כדי למנוע התחדשות של האש. את ההידברות שטרם התפוצצה בבית הנשיא חייבים למנף כדי להביא אל השולחן רעיונות חדשים ויצירתיים. במקום לדוש במתווה שאין לו תוחלת (פשרות בנושאי שוליים ללא הסכמה בעניין הוועדה לבחירת שופטים) צריך לחשוב מחוץ לקופסה. במעט הזמן שנותר, יש לעשות שימוש מושכל ורציני כדי לחלץ את ישראל משדה המוקשים שאליו נקלעה.
הנחת המוצא האחת שאמורה לעמוד לנגד עיניהם של לוחמי־האש היא שממשלת נתניהו־לוין לא תוכל לוותר כליל על הרפורמה ולהשלים עם ההגמוניה של בית המשפט הליברלי של אסתר חיות ויצחק עמית. הנחת המוצא השנייה שאמורה להנחות אותם היא שהאופוזיציה והמחאה לא יוכלו להשלים עם רפורמה כלשהי כל עוד מרחפת מעליהם המאכלת של פוליטיזציה־של־מערכת־המשפט. כיוון שכך, הפתרון המיידי היחידי הוא גיבוש מתווה חלופי שיעקוף את העימות החזיתי בעניין הרפורמה. רק כך אנשי הימין יוכלו לחוש שהמנדט לשינוי שאותו קיבלו בבחירות ממומש – בעוד שאנשי המרכז־שמאל יוכלו לדעת שאין איום מיידי על הדמוקרטיה הליברלית בישראל.
פרופסור ידידיה שטרן הציע מתווה חלופי שכזה: חקיקתה של חוקה רזה. על פי הצעתו לא נעסוק כעת בנושאי העומק הזהותיים והערכיים המשסעים אותנו, אלא נסכים על התהליך אשר יאפשר לנו לקבל החלטות בעניינם. אם החזון של חוקה רזה יאומץ כעת על ידי שני המחנות, אפשר יהיה להקים ועדת־מומחים מוסכמת אשר תתחיל לממש אותו. בכך יקבלו השמרנים מענה לתביעת הליבה שלהם (איזון היחסים בין הרשויות) ואילו הליברלים יקבלו מענה לתביעת הליבה שלהם (עצירה של מהפכת לוין). בזמן שמדינת ישראל תשיק תהליך חוקתי הדרגתי צנוע וראוי, עם ישראל יוכל לנשום לרווחה: הסכנה של תבערה גדולה תחלוף מהעולם.