מתקפת הנגד התחילה: אחרי שבועות ארוכים של שתיקה, מפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך טען בסרטון שלפרסומים בפרשת פגסוס אין אחיזה במציאות. במקביל, מקורביו הופיעו לראשונה באולפני הטלוויזיה וטענו שההר הוליד עכבר. הצבע התחיל לחזור אל הלחיים של אחדים מפרשני הטלוויזיה והעיתונאים הבכירים, שהקרבה למשטרה הייתה מקור כוחם במשך שנים. תשלובת משטרתית־תקשורתית־פוליטית רבת־עוצמה החלה במאמץ לגמד את שערוריית האזנות הסתר כדי למנוע את הקמתה של ועדת חקירה שתחשוף את ממדיה האמיתיים.
לפיכך, אין ברירה אלא לחזור אל העובדות הבסיסיות שאין עליהן מחלוקת.
עובדה מספר אחת: ב־16 ביוני 2016 נערך במודיעין טקס קריאת רחוב על שמו של תת־ניצב אפרים ברכה. במהלך הטקס אמר רב־ניצב אלשיך: "כנראה לא במקרה יאח"ה קמה ב־1975 וממשלה נפלה ב־1975. יאח"ה יכולה להקים ממשלות ולהפיל ממשלות". המשפט הזה דרמטי. הוא מעיד על עולם המושגים ועל הלך הרוח של מי שעמד שלוש שנים בראשות משטרת ישראל. לפי אלשיך לא העם מקים ממשלות ומפיל ממשלות. המשטרה היא זאת שמקימה ממשלות ומפילה ממשלות. ידע הוא כוח; מכיוון שהמשטרה היא גוף עתיר ידע היא גם גוף עתיר כוח, וביכולתה לעצב את המשטר במדינת ישראל.
עובדה מספר שתיים: תחת פיקודו של רוני אלשיך ניהלה משטרת ישראל את החקירה הרגישה ביותר שנערכה כאן מאז הקמת המדינה. בין 2016 ל־2020 שקעה להב 433 בפיצוחן של פרשות 1000, 2000 ו־4000, ובבירורן של אי אלה פרשות אחרות שנגעו ישירות ובעקיפין לבנימין נתניהו.
במדינה דמוקרטית, חקירה פלילית של ראש הממשלה היא עניין רדיואקטיבי המחייב מקצועיות מלאה, זהירות מופלגת ודיוק מרבי. קצינים במדים המפלילים מנהיגים נבחרים חייבים לעשות זאת בחיל ורעדה.
אבל במשטרת אלשיך לא היה חיל ולא הייתה רעדה בכל הנוגע לחקירתו של ראש הממשלה. גם לא היו מקצועיות, זהירות או דיוק. התהליך החל באופן לא ברור וללא אישור ממוסמך ומסודר, וכלל שימוש בשיטות חקירה כוחניות וקיצוניות. המטרה לא הייתה לרדת לחקר האמת, אלא לצוד את נתניהו. והיא קידשה את האמצעים.
עובדה מספר שלוש: האדם החשוב ביותר בפרשות נתניהו הוא מנכ"ל משרד התקשורת דאז שלמה פילבר. בלי פילבר אין תיק 4000 ובלי פילבר אין שוחד. בלי פילבר המצוד הגדול אחרי נתניהו נראה בלתי סביר ובלתי מוצדק. ואכן, משטרת אלשיך הצליחה בתוך זמן קצר להפוך את פילבר לעד מדינה. אלא שכעת אנחנו יודעים שהיא עשתה זאת אחרי ששאבה מידע באופן בלתי חוקי בעליל מתוך הטלפון הנייד שלו. הפעולה הקריטית ביותר בחקירה הקריטית ביותר של העד הקריטי ביותר בחקירה הקריטית ביותר בישראל אי פעם, נעשתה באופן עברייני.
עובדה מספר ארבע: האיש שעבד צמוד עם מפכ"ל המשטרה לשעבר היה היועץ המשפטי לממשלה. השבוע אביחי מנדלבליט אמר כך: "צריך לדאוג מאוד, כי אולי נעשו דברים מהצד, ללא שום פיקוח וללא שום בקרה על אף אחד. זה הסיפור. אם מישהו רימה ועקף את כל המערכת, ואפשר לעשות את זה, אז צריך לדאוג…
"עכשיו השאלה היא מי השתולל במשטרה. האם זה היה קצין או שזו יחידה שלמה? אני מאוד חושש שמישהו פה איבד את הברקסים, וצריך לתפוס אותו. אסור לעזוב את זה… תמיד אפשר להקים ועדת חקירה".
אי אפשר להגזים בחשיבותם של הדברים הנוקבים הללו. מי שהיה עד השבוע ראש התביעה הכללית אומר במפורש שיש סיבה טובה לחשוד. ויש סיבה טובה לחשוב שמשטרת ישראל ירדה מהפסים. יש בסיס עובדתי מוצק המצדיק את הקמתה של ועדת חקירה.
לצירוף של ארבע העובדות יש משמעות אחת ברורה: קיים חשד סביר לכך שעל משטרת ישראל עבר ליקוי מאורות. ארגון שהיה ביסודו בינוני וקצת מנוון רכש פתאום יכולות שב"כ ואימץ רוח שב"כ. היכולות החדשות והרוח האחרת סחררו אותו. הם יצרו אצל אחדים מבכיריו תחושה של שיכרון כוח. לכן הם התחילו להתייחס אל אחדים מאזרחי ישראל כפי שמתייחסים אל אויב, והפעילו במדינה דמוקרטית אמצעים בלתי דמוקרטיים בעליל. את החשד הסביר הזה חובה לחקור – עד הסוף. את הזיהום צריך לנקות – מן היסוד. מאז שהוקמה ועדת אגרנט לא היה רגע שבו הקמת ועדת חקירה ממלכתית הייתה חיונית כל כך.