ארי שביט | כדי להבטיח את הניצחון, צריך לנקוט כבר עכשיו בשורה של צעדים אזרחיים-לאומיים ארי שביט

כדי להבטיח את הניצחון, צריך לנקוט כבר עכשיו בשורה של צעדים אזרחיים-לאומיים

מאמרים / כאן ועכשיו / כדי להבטיח את הניצחון, צריך לנקוט כבר עכשיו בשורה של צעדים אזרחיים-לאומיים

בארץ האהובה והקשה הזאת נכונן רפובליקה ישראלית שנייה אשר תהלום גם את העוצמות הייחודיות של עם מדהים – וגם את האיום הקיומי הנשקף לו

מה שהיה לא יהיה עוד. אחרי המלחמה תקום בארץ רפובליקה ישראלית חדשה. היא תלמד את הטעות ההיסטורית הראשונה שנעשתה כאן בשלושים השנים האחרונות: פירוק המדינה והרס הממלכתיות. היא תלמד גם את הטעות ההיסטורית השנייה שנעשתה כאן בשלושים השנים האחרונות: פיצול החברה לשבטים. והיא תלמד את הטעות ההיסטורית השלישית שנעשתה כאן בשלושים השנים האחרונות: הפקרת הביטחון והחלשת הצבא. מתוך הבנה כואבת ומדממת של המחיר הנורא שאותו שילמו אלפי ישראלים על שלושת טעויות האיוולת הללו – נארגן מחדש את חיינו. נבנה מערכת מדינתית ראויה ואיכותית; נגבש חברת אחווה מלוכדת; נהפוך את צה"ל לצבא עוצמתי וקטלני. בארץ האהובה והקשה הזאת נכונן רפובליקה ישראלית שנייה אשר תהלום גם את העוצמות הייחודיות של עם מדהים – וגם את האיום הקיומי הנשקף לו.

אבל אי אפשר להמתין ליום שאחרי. כדי להבטיח את הניצחון, צריך לנקוט כבר עכשיו בשורה של צעדים אזרחיים-לאומיים אשר מקדימים את התיקון הגדול של אחרי המלחמה. במקביל לגיבוש תוכנית המערכה, להכשרת הכוחות ולגיוס של תמיכה בינלאומית – יש להכין את ישראל לקרב חייה. צריך לנצל את הרוח הגדולה שקמה בישראלים מאז השבת השחורה, כדי לחולל מיד שינויים מאפשרי ניצחון.

מדינתית: בשבועיים האחרונים הישראלים מתגלים במלוא תפארתם. אינספור אירגוני תמיכה חדשים קמו בין לילה. אינספור ארגוני התנדבות וותיקים עברו הסבה מהירה והם מתמודדים באופן מפעים עם מצב החירום. מאות ואולי אלפי חמ"לים עושים מלאכת קודש בסיוע לקורבנות, למשפחות, לפצועים, ללוחמים ולניצבים בחזית. אבל המדינה נפקדת. המדינה לא מתפקדת. במידה מסוימת – המדינה לא קיימת. ובמערכה ארוכה ומאתגרת אי אפשר לנצח ללא עמוד שידרה ממלכתי. על כן מה שצריך לעשות מיד הוא ליצור ממשק פעיל בין המגזר בפרטי (החזק) והמגזר השלישי (המרשים) ולבין שירות המדינה (המנוון). חייבים להזרים הון אנושי מעולה אל המערכת הציבורית כדי לחולל בה מהפך ראשוני תוך כדי מלחמה. כפי שהיה לנו פרויקטור לקורונה אנחנו זקוקים לפרויקטורים של בריאות, חינוך, תחבורה, תקשורת, רווחה, פנים, חקלאות ותחומים חיוניים אחרים. כפי שהיה לנו מסביר לאומי במלחמת יום הכיפורים אנחנו זקוקים למסביר לאומי עכשיו. כל משרד ממשלתי וכל שירות ציבורי חייב להיות מתוגבר מיד בבעלי המקצוע הטובים ביותר שיש לנו. רק כך נגרום להתעשתות של הממשל אשר תאפשר לו לפעול באופן התואם את הצרכים של מלחמת קיום.

חברתית: מעולם לא היינו כל כך שסועים כפי שהיינו בשנה שהובילה למלחמה. וביום הכיפורים האחרון השסע הביא את החברה הישראלית לשפל המדרגה. חטא הפילוג הוא שהביא עלינו את העונש האיום של מלחמה נוראה. כעת אנחנו מכפרים על החטא ומטהרים את עצמנו ומגלים גם את העוצמה האנושית וגם את היופי האנושי הגנוזים בנו. אבל תהליך ההזדככות לא שלם. בנימין נתניהו עדיין לא עשה את המעשה המוסרי המתבקש של לקיחת אחריות. הזעם האדיר-והמובן-כלפיו גורם לאחדים להתמקד נפשית בהתנגדות לו ולא במאבק הגורלי בחמאס. ומתחת לפני האחדות-של-שעת-מלחמה עדיין מבעבעת הקטטה הבין שבטית. על כן יש צורך עכשיו בשורה של מהלכים סמליים ומהותיים אשר יבהירו גם לנו וגם לאויבינו וגם לנו שאנחנו באמת יחד. למשל: הודעות והופעות משותפות של ראש הממשלה וראש האופוזיציה. למשל: הקמה של מועצת מלחמה אשר תיתן גיבוי לקבינט המלחמה ושבה יהיו חברים בעלי כישורים ייחודיים מכל המחנות הציונים. עשייה משותפת של מעשים מאחדים אשר יבהירו שכעת אין ימין ואין שמאל. כולנו עם אחד – מלוכד וחזק – אשר נחוש לנצח את אויביו ולמגר את הרוע.

צבאית: צה"ל עומד בפני המבחן הדרמטי ביותר שאותו ידע אי פעם. אחרי שהתאושש מהמהלומה של 7 באוקטובר הוא גייס מילואים, ריכז כוחות ונערך למלחמה טוטלית. אבל המערכה עלולה להיות כבדה. אויבינו ינסו להפתיע אותנו ולהכות בנו ולפתוח חזיתות חדשות. על כן צריך לא רק לתמוך בצבא אלא לתגבר אותו בבעלי ניסיון אשר יידעו להנחיל את הרוח של 1973 ללוחמים של 2023. בתוך זמן קצר מאוד עלינו לשנות את המצב התודעתי שלנו ועלינו להיערך לכל אפשרות. צריך להקים תוך כדי תנועה סוג של משמר לאומי. צריך להקים מחדש את ההגנה המרחבית. צריך לרתום את כל היכולות של ההייטק הישראלי כדי לחדש את העליונות הטכנולוגית המודיעינית והצבאית.

בשבוע הראשון למלחמה היינו בהלם. בשבוע השני קברנו את מתינו ובנינו מחדש את עוצמתנו. כעת עלינו לעשות את שבריטניה עשתה ב1940 ואת שישראל עשתה ב1948: לרתום את כל המשאבים הלאומיים לטובת המאמץ המלחמתי.