ללא לכידות וללא ערבות הדדית – אין ניצחון במלחמה. ללא ממלכתיות, ללא מוסריות וללא אנושיות – אין לישראל עתיד
בספרו "ביבי" הרבה בנימין נתניהו לכתוב על המושג העומד במרכז השקפת עולמו: משולש הברזל. זאב ז׳בוטינסקי האמין בקיר הברזל שיגונן על קיומנו, ירתיע את אויבנו ויגרום להם לוותר על התקווה להכחיד אותנו. לעומתו, בנו של המזכיר של זאב ז׳בוטינסקי האמין במשולש של ברזל: עוצמה כלכלית המממנת עוצמה צבאית היוצרת עוצמה מדינית.
כשכתב את סיפור חייו לפני שנתיים חשב גם נתניהו שמשולש הברזל יהיה למורשת ההיסטורית שישאיר אחריו. עד הפוגרום בנגב המערבי האמין נתניהו כי ב־15 שנות כהונתו כראש ממשלה ובשנתיים וחצי שכיהן כשר האוצר הוא הזניק את הכלכלה, ביצר את הביטחון והפך את ישראל למעצמה בעלת מעמד בינלאומי.
למרבה הכאב, השבת הארורה הוכיחה שמשולש הברזל היה משולש פח. הצלע של הכלכלה אכן איתנה אבל הצלע של הביטחון הלאומי לא חזקה דיה והצלע המדינית חלשה. פוטין נגדנו באופן מלא, סין נגדנו באופן חלקי, טראמפ מתגלה כמשענת קנה רצוץ. ישראל עומדת לדין בהאג, וראש ממשלתה נתפס בחלק ניכר מהמערב כמצורע. ובמקביל: צה״ל קטן מדי, המודיעין חסר וההיערכות לחירום לקויה. את השפע של שנות השגשוג ישראל לא ניצלה כהלכה כדי לחזק את עצמה. מר כלכלה אכן תרם ליצירתו של משק איתן, אבל מר ביטחון כשל בביטחון ומר מדינאות כשל במדינאות. החולשות של תפיסת משולש הברזל גרמו לכך שקיר הברזל שהגה ז׳בוטינסקי ובנה בן־גוריון נפרץ בעידן נתניהו.
אבל הבעיה בתפיסת עולמו של ראש הממשלה התשיעי עמוקה עוד יותר. משולש הברזל של נתניהו מתעלם ממשולש הזהב שצריך להשלים אותו למגן דוד אמיתי ועוצמתי: מדינה חזקה; חברה מלוכדת; אתוס (ציוני) משותף. התקלה הזאת איננה מקרית. נתניהו הוא תאצ'ריסט. מבחינתו המדינה היא אויב שחייבים לכווץ, החברה לא באמת קיימת והרוח היא עניין ערטילאי של יפי נפש. מה שהשמרן האנגלוסקסי מעריך הוא אך ורק כוח (כלכלי), כוח (צבאי), כוח (פוליטי ומדיני). אבל הוא מחמיץ את העובדה שללא מדינה איכותית, חברה מלוכדת ונשמה יתרה – אין עוצמה כוללת. ללא לכידות וללא ערבות הדדית – אין ניצחון במלחמה. ללא ממלכתיות, ללא מוסריות וללא אנושיות – אין לישראל עתיד.
כך שהסיבה העמוקה לקטסטרופה של 7 באוקטובר היא כפולה: שתיים משלוש הצלעות של משולש הברזל קרסו ושלוש הצלעות של משולש הזהב לא היו בנמצא. ובהיעדר מגן דוד שלם בעל שש צלעות איתנות – הגענו לנקודת שפל היסטורית. הפילוג המיט עלינו אסון והמדינה לא הייתה ערוכה להתמודד עם האסון. רק הרוח המופלאה של עם ישראל מנעה חורבן. רק האדם הישראלי והקהילה הישראלית חיפו (במידה) על המחדלים של עידן שתפיסת העוצמה שלו הייתה צרה ונכה.
השבוע התברר שזה המצב גם אחרי ארבעה חודשי מלחמה. להציע חוק גיוס המאריך את שירות הסדיר ומכפיל את שירות המילואים אך לא דורש דבר מהחרדים ומהערבים? ברצינות? להכביד מאוד את הנטל על חצי העם הנושא בנטל ולא לדרוש מבעלי זכויות היתר לתרום דבר וחצי דבר? הנה העיוות של עידן נתניהו בקליפת אגוז. אין שוויון, אין מוסר, אין צדק חברתי. אין אחווה, אין אחריות, אין ערבות הדדית. כל שיש הוא הכוח הפוליטי של מיעוט בדלני המשתמש בשלטון המרכזי כדי להפוך את הרוב הישראלי המסור והערכי לשאוויש שלו.
לא עובר, ביבי. לא עובר ולא יעבור. את הטריקים והשטיקים האלה עם ישראל לא יקבל עוד. הוא לא יסכים לקדש כל אמצעי בזוי כדי להצדיק את המטרה המפוקפקת של שימור שלטון יחיד. הוא לא יסכים שבקיסריה יתגורר קיסר המשחית את כל ערכיה של הרפובליקה הישראלית המופלאה. לשם שינוי – ואחרי זמן רב – העם ידרוש שלראש הממשלה יהיה לב. ושלראש הממשלה תהיה אמפתיה. ושראש הממשלה לא יסתפק בפוליטיקה מפלגת של כוח אלא יציג פוליטיקה מאחדת של תקווה.
הגיע הזמן להבין: ערכיות היא לא מותרות. שוויון הוא לא דבר מופשט. כדי שישראל תוכל לעמוד במלחמה הארוכה שלפניה, עליה לחזור להיות מדינה יהודית, דמוקרטית וצודקת. אל הניצחון נגיע רק כאשר כולם יישאו את האלונקה של הקיום הלאומי המשותף.