11 חודשים אחרי הקמתה, לממשלת נפתלי בנט ויאיר לפיד יש כבר רשימה ארוכה של הישגים כלכליים. בתוך שנה כמעט עלה שיעור הצמיחה של המשק הישראלי לכ־8 אחוזים. לא רק ביבי הוא אשף כלכלי. מאז יוני 2021 שיעור האבטלה ירד מ־5.1 אחוזים ל־2.9 אחוזים. לא רק הליכוד דואג לעם. השכר הממוצע עלה, הצריכה לנפש טיפסה והכנסות המדינה זינקו. את עוצמתה הכלכלית ישראל לא חייבת רק ליו"ר הליכוד. שיעור האינפלציה העולה הוא עדיין מהנמוכים ב־OECD, ואילו הגירעון התקציבי התכווץ. גם בנט, לפיד ואביגדור ליברמן הם ליגה אחרת.
אבל ההישגים אינם רק כלכליים. הסכם הגרעין עם איראן כמעט נחתם בנובמבר ובינואר ובמרץ – אבל הוא לא נחתם. בנט ניצל את העניין השולי יחסית של הגדרת משמרות המהפכה כארגון טרור כדי לטרפד מהלך אמריקני־איראני הזוי ומסוכן. עדיין אין לדעת מה יקרה בחודשי הקיץ, אבל נכון לעכשיו הצליח ראש ממשלת ישראל לתקוע טריז בין וושינגטון לטהרן – והביא לדחייה בחתימה על מסמך שעלול לערער את ביטחון ישראל.
אבל בנט הצליח לא רק בבלימה (הזמנית?) של הסכם הגרעין. יחד עם לפיד ובני גנץ הוא גם חימם מאוד את השלום החם עם איחוד האמירויות. הוא יצר מערכת יחסים חסרת תקדים עם בת חסותה של סעודיה, בחריין. הוא הביא לפיוס עם טורקיה והעמיק את הברית האסטרטגית עם מצרים. בנט, לפיד וגנץ ניצלו את התשתית של הסכמי אברהם כדי להתחיל לעצב מזרח תיכון חדש. תוך כדי כך הם הקצו למערכת הביטחון את המשאבים שיאפשרו את חידוש האופציה הצבאית מול איראן ואת פיתוחו של נשק הלייזר. ביוזמת ראש הממשלה ותחת הנהגתו ישראל מפתחת טכנולוגיות שעשויות לחולל כאן מהפכה אסטרטגית.
כך שהשאלה הנשאלת נוקבת: אם כל כך טוב, למה כל כך רע? למה הממשלה ניצלה השבוע בעור שיניה? למה סקרי דעת הקהל מראים שמפלגות הקואליציה איבדו כעשירית מכוחן ואיבדו את הרוב שהיה להן בציבור? למה עידית סילמן חשה שהיא חייבת לערוק וניר אורבך נמצא תחת מצור ואיילת שקד מותקפת ללא הרף? מדוע ממשלה שהוכיחה שאפשר לחיות גם בלי ביבי נמצאת בעמדת חולשה מול הכוחות הגואים של רק ביבי?
התשובה היא משבר לגיטימיות. עקב אכילס של ממשלת בנט־לפיד הוא שכמעט מחצית מהישראלים רואים בה ממשלה לא לגיטימית. לטרגדיה הזאת ארבע סיבות. הראשונה: בראש הממשלה עומד מנהיג של מפלגה שהיו לה שבעה ח"כים והיום יש לה חמישה ח"כים ואין לדעת כמה ח"כים יהיו לה מחר. השנייה: כדי להרכיב את הממשלה, ראש הממשלה הפר באופן בוטה הבטחות מהותיות שנתן במהלך מערכת הבחירות. השלישית: הממשלה הציונית של בנט תלויה לחלוטין בכוחות לא ציוניים. והרביעית: בעלי גרעין השליטה בממשלה הם אך ורק אשכנזים או ערבים ועל כן היא נתפסת כממשלה לבנה של האליטות הלבנות.
לנתניהו הייתה בעיית לגיטימיות משלו: חקירות משטרה בלתי פוסקות שהובילו לשלושה כתבי אישום. בעיית הלגיטימיות הידועה ההיא קוממה מיליונים והוציאה מאות אלפים לרחובות וחוללה את בלפור ויצרה את "לך". בסופו של תהליך ארוך היא גרמה לכך שנתניהו אכן הלך. הטעות הגדולה של בנט היא שהוא מסרב להכיר בבעיית הלגיטימיות שלו – ולכן גם אינו נותן לה מענה. נכון: שתי בעיות הלגיטימיות שונות מאוד. בנט אינו חשוד בפלילים. הוא אינו עומד למשפט. אבל הזעם שהוא מעורר אצל מיליונים מפעיל מאות אלפים ויוצר מעין תנועת "לך" חדשה. תנועת המרי הזאת מונעת מרבים לראות את הישגיה של ממשלת בנט־לפיד, ומסכנת את עצם קיומה.
כך שאם בנט מבקש להמשיך להיות ראש הממשלה עליו להתמודד באומץ עם בעיית הלגיטימיות שלו. ב־2022 אין די במעשים, בהישגים ובהצלחה מקצועית־טכנוקרטית. יש צורך בסיפור. על בנט להסביר לישראלים מדוע – אף שיש לו רק חמישה חברי כנסת – הוא ראש הממשלה של כולם. על בנט לשכנע את הישראלים שאומנם ממשלתו היא ממשלת אליטות, אך הוא קשוב לעם ומשרת אותו. את כולו. סיכויי ההישרדות של ההייטקיסט הדתי מרעננה טמונים בנכונותו להמציא את עצמו מחדש כמנהיגה של ממלכתיות חדשה ואמיתית.