הנתונים מבהילים. סקר שערך "הניו־יורק טיימס" בדצמבר 2023 מצא שבעוד ש־31% מהדמוקרטים בארצות־הברית אוהדים את ישראל, 34% אוהדים את הפלסטינים. סקר שערך "הוושינגטון פוסט" בפברואר 2024 גילה ש־64% מהדמוקרטים באמריקה חושבים שצריך להגביל את הסיוע הצבאי לישראל כך שלא ינוצל לפעולות נגד הפלסטינים. ואילו סקר שערכה סוכנות הידיעות "רויטרס" בשבוע שעבר הראה ש־56% מהדמוקרטים האמריקאים מסתייגים ממתן סיוע צבאי לישראל. הנתונים הללו הם חסרי תקדים. המשמעות האחת שלהם היא שכבר עכשיו ישראל מאבדת את המפלגה הדמוקרטית. המשמעות השנייה היא שבתוך שנים ספורות ישראל עלולה לאבד את אמריקה. והמשמעות השלישית שלהם היא שבמערכה החשובה ביותר נגד חמאס – ישראל מפסידה. המחיר של הניצחון הטקטי של צה"ל בעזה עלול להיות תבוסה אסטרטגית בניו־יורק ובוושינגטון.
בשני העשורים האחרונים התחוללו בצפון־אמריקה כמה וכמה תהליכי עומק אשר קרבו אותנו אל פי התהום. ברית־מיעוטים פרוגרסיבית החלה להתייחס אל העם היהודי כאל קבוצת־כוח אליטיסטית, פריבילגית ושנואה. ברית של בנימין נתניהו עם דונאלד טראמפ הרחיקה מישראל צעירים ודמוקרטים. הקצנה לאומנית ודתית בירושלים גרמה לכך שיותר ויותר ליברלים החלו להתייחס אל המדינה היהודית כאל מדינה חשודה או חשוכה. ואילו הדבקות של ממשלות הימין בארץ ישראל השלמה יצרה ניכור אצל אותו רוב דמוקרטי גדול (75%) שמאמין בפתרון שתי המדינות.
אל תוך המציאות הנפיצה הזאת התפרצה המלחמה בעזה. בימים שאחרי 7 באוקטובר ישראל עדיין נהנתה מאהדה רחבה למדי. אבל ממשלת נתניהו לא ניצלה זאת כדי להעניק למלחמה צודקת וחיונית את ההקשר המדיני הנכון. היא לא הבהירה לעולם שהמלחמה היא בחמאס ולא בפלסטינים. היא לא הציעה אופק של שלום שיצדיק את ההרס, החורבן וההרג. היא לא ניהלה מדיניות חוץ תבונית ולא השיקה מתקפת הסברה עוצמתית. על כן, למראה רבבות ההרוגים בעזה, התמיכה בישראל נשחקה. עבור עשרות מיליוני אמריקאים שאינם שמרנים ישראל הייתה למדינה מוכת־אמוק שהצורך לנקום העביר אותה על דעתה.
התשובה של נתניהו לאיום ברורה: המתנה לטראמפ. תקווה נואשת שאם רק נחזיק חזק עד נובמבר, ניצחון רפובליקני ימנע אסון. אבל התשובה הזאת היא אסונית כשלעצמה. אם חלילה טראמפ ייבחר – ישראל תיתפס בעיני חצי מהאמריקאים כמי שאחראית להחרבתה של הדמוקרטיה האמריקאית. התוצאה תהיה נחשול של אנטישמיות, שיסכן כל יהודי בתפוצות, ונחשול של אנטי־ישראליות שיסכן את המפעל הציוני.
הגיע הזמן להתעורר. מעולם לא היה מצבנו באמריקה כל כך חמור. מעולם אחינו ואחיותינו היהודים לא חשו כל כך מאוימים. צירוף של טעויות ישראליות קשות עם אנטישמיות, רדיקליות ובורות הופך לסופה מושלמת. כתוצאה מכך חלק ניכר מהדור האמריקאי הצעיר נוטה לראות בישראל מדינת אפרטהייד קולוניאליסטית המבצעת פשעי מלחמה. ההתמודדות עם האיום הקיומי החדש הזה חשובה לא פחות מההתמודדות עם איראן, חיזבאללה וחמאס. ישראל חייבת להתעשת, להתארגן ולשנות כיוון. עלינו לצאת מיד למערכה מדינית שתמצב אותנו מחדש כדמוקרטיית־ספר חזקה וצודקת, שארצות־הברית מזדהה איתה ועומדת מאחוריה.