תהיה מחאה של מיליון. אין ברירה אחרת. תהייה מחאה-של-מיליון כיוון שבצלאל סמוטריץ, איתמר בן גביר ואבי מעוז לא הבינו נכון את תוצאות הבחירות. תהיה מחאה-של-מיליון כיוון שהימין הקיצוני חושב בטעות שהוא קיבל מנדט לעשות במדינה ובעם ככל העולה על רוחו. תהייה מחאה של מיליון כיוון שהיהודים-הדמוקרטים לא יוותרו על המדינה היהודית-דמוקרטית. האופן המופקר שבו ממשלת הקנאים מוקמת והאופן המופקר שבו ממשלת הקנאים עומדת לפעול מחייב אותנו להילחם על הבית. נצא לרחובות ונצא לכיכרות ונעלה לירושלים – כדי לא לתת למיעוט קיצוני לכונן כאן עריצות של רוב. לא ניתן לטירלול הריאקציונרי להשחית את פניה ולהרעיל את נשמתה של ישראל.
אחדים מראשי הימין טוענים שהקריאה למחאה-של-מיליון מוקדמת מדי. הממשלה טרם הוקמה, שום דבר עוד לא קרה. אתם רציניים? שום דבר עוד לא קרה? כבר עכשיו מפלגה של תומכי-ברוך-גולדשטיין קיבלה לידיה את השליטה על 18 פלוגות מג"ב ביהודה ושומרון. כבר עכשיו מפלגה של משיחי-הר-הבית קיבלה לרשותה את השליטה בפועל במנהל האזרחי ובתיאום הפעולות בשטחים. כבר עכשיו מפלגה של הומופובים מוצהרים קיבלה את החסות על חלק ניכר מתוכניות הלימוד של מיליון התלמידים הישראלים הלומדים בחינוך הממלכתי. המחוייבות למימשל תקין ויעיל נופצה. איברים חיוניים נעקרו בברוטליות מצה"ל, ממשרד הבטחון וממשרד החינוך. בעוד שבנימין נתניהו נסחט ומושפל – חבורה של חרד"לים המייצגת כעשירית מהאוכלוסיה משתלטת על מערכות המדינה. מה שמתרחש לנגד עינינו איננו חילופי שלטון מסודרים אלא מהפיכה פונדמנטליסטית שיכורת כוח וחסרת עכבות המחללת את מורשת הרצל.
אחדים מראשי הימין טוענים שמחאה-של-מיליון תהייה בבחינת מרד וכי המעודדים אותה (ובראשם גדי אייזנקוט) חוטאים בהמרדה. לשיטתם אסור להתקומם נגד מדיניותה של ממשלה שקיבלה רוב בבחירות. באמת? אין לכם זיכרון או אין לכם בושה? ב- 1973 רוב הישראלים הצביעו עבור מפלגות שהתנגדו להקמתן של התנחלויות בשומרון – אבל מייד אחרי הבחירות גוש אמונים יצא לצעדת השומרון ואירגן בו אינספור הפגנות (בלתי חוקיות). ב- 1982 הסכם השלום עם מצרים נהנה מרוב ענק בממשלה, בכנסת ובציבור – אבל הימין מחה באופן חריף נגד פינוי ימית. ב- 1993 היה בכנסת רוב ברור בעד הסכמי אוסלו אבל הימין אירגן הפגנות ענק נגדם. ב- 2005 רוב הישראלים תמכו בהתנתקות – אבל אנשי יש"ע נלחמו נגדה בשצף קצף. כאשר הציונות הדתית חשה שערכיה נרמסים – היא יצאה לחוצות פעם אחר פעם למרות שהיתה (ועודנה) מיעוט מובהק. עכשיו הגיעה תורה של הציונות הלא דתית – הגדולה פי כמה וכמה. ממשלה אשר תנסה לרמוס את אמונותיה וערכיה המקודשים תגלה שהחילונים והמסורתיים בישראל אינם פראיירים ואינם חנונים. אם תציבו צלם בהיכל הציוני-הומניסטי שלנו נילחם עד הסוף.
אבל למחאת-המיליון אסור להיות מעין גירסה חדשה של מחאת בלפור. על הדגלים שלה להיות כחולי-לבנים ולא שחורים. על השפה שלה לא להיות שפה של לך אלא שפה של בואו. עליה לשדר סוג חסר תקדים של ממלכתיות עוצמתית. ולשם כך עליה לשמור על שלושה כללים בסיסיים.
מחאת המיליון חייבת להיות רחבה ופתוחה. עליה להיות ממוקדת במאבק בסמוטריץ, בבן גביר ובמעוז – לא בנתניהו. אסור לה להיות אנטי-ימנית ואסור לה להיות אנטי-ביביסטית. להיפך. עליה להציע לימין המתון ולתומכי נתניהו להשתחרר מלפיתת החנק של החרד"לים. בה בשעה שהיא צריכה לגייס ולהלהיב את מצביעי מפלגות השינוי – היא צריכה לפתוח את זרועותיה גם לליכודניקים. רק שילוב ידיים בין חילונים, מסורתיים ודתיים לאומיים מתונים יהפוך את המחאה ההמונית לבעלת עוצמה.
מחאת המיליון חייבת להיות דמוקרטית. עליה לכבד את העובדה שהעם אמר את דברו. עליה לקבל את הליכוד כמפלגת שלטון ואת בנימין נתניהו כראש ממשלה. אסור לה להמריד, להפעיל כוח ולבצע פעולות בלתי חוקיות. עליה להימנע מאלימות פיזית, אלימות מילולית ולשון הרע. הרוח שלה צריכה להיות רוחו של מרטין לותר קינג האמריקני ושל המחאה החברתית הישראלית של 2011. על דרכיה להיות דרכי שלום.
מחאת המיליון חייבת להיות ציונית. היא חייבת לדחות על הסף את הקיצונים משמאל ואת המטורללים האנטי-ישראלים. עליה להישמר מהמרירות ומהחמיצות ומהבכיינות ומההתנשאות. גם בימים קשים ואפלים עליה להיות גם חיובית וגם פטריוטית. אל מול הימין האנרכיסטי היא חייבת להציג ברית לאומית-ממלכתית של אנשי ימין, מרכז ושמאל.