הימין עשה זאת ב־1982. אחרי שהליכוד זכה לעשרת אלפים קולות בלבד יותר מהמערך בבחירות לכנסת העשירית, ואחרי שהוא הקים ממשלה צרה שתמכו בה 61 חברי כנסת בלבד – הוא יצא למהלך צבאי שנוי במחלוקת בלבנון. הימין התעלם מן העובדה שכמעט חצי עם ראה במבצע שלום הגליל מלחמת ברירה המבוססת על מרמה וכזב, הרפתקה צבאית מסוכנת שעלולה להוביל לאסון. הימין התעלם מן העובדה שלא הייתה בישראל הסכמה רחבה שתהפוך את המיזם האסטרטגי של אריק שרון ללגיטימי ותצדיק את העובדה שבמהלכו ייהרגו מאות ישראלים.
על כן, כאשר המלחמה שהימין כפה על העם הסתבכה והפכה למעין וייטנאם ישראלית, החברה נקרעה לגזרים. לראשונה בתולדות המדינה, הקונצנזוס של ימי מלחמה התפרק. האתוס המשותף התפורר. חיילי מילואים שבתו מול מעונו של ראש הממשלה בירושלים ומאות אלפים גדשו בזעם את כיכר מלכי ישראל. ההחלטה הנמהרת של ממשלת ימין להתנשא על מחצית מהישראלים הובילה למשבר לאומי עמוק.
השמאל עשה זאת ב־1995. אחרי שתהליך אוסלו ירד מן הפסים ואחרי שמחבלים מתאבדים החלו לפוצץ אוטובוסים ברחבי הארץ – הוא התעקש להביא לכנסת את הסכמי אוסלו ב', ולהעביר אותם ברוב דחוק של 61 חברי כנסת – ששניים מהם היו עריקים שקיבלו שוחד פוליטי. השמאל התעלם מן העובדה שבאותה נקודת זמן חצי עם איבד את האמונה בשלום הישראלי־פלסטיני. השמאל התעלם מן העובדה שחצי עם היה מבוהל מההשלכות שעלולות להיות למסירת שטחים נוספים ביהודה ושומרון לידיו של יאסר ערפאת. השמאל התעלם מן העובדה שלא הייתה בישראל הסכמה רחבה אשר תהפוך את המיזם המדיני של יצחק רבין ושמעון פרס ללגיטימי ותצדיק את העובדה שהוא עלול להביא למותם של כאלף ישראלים. על כן, כאשר השלום שהשמאל כפה על העם הסתבך והיה למציאות של אלימות ושפיכות דמים, החברה הישראלית נקרעה לגזרים. הקונצנזוס התפרק. האתוס המשותף התפורר. ההחלטה הנמהרת של ממשלת שמאל להתנשא על מחצית מהישראלים הביאה למשבר לאומי עמוק.
הרק־לא־ביבי עושה זאת ב־2021. אחרי שמתנגדי נתניהו הצליחו להקים ממשלה עדינה, מורכבת ומיוחדת הסובלת מגירעון לגיטימיות בלתי מבוטל – הם עומדים להניח על שולחן הכנסת הצעת חוק אשר תשחק את הלגיטימיות של ממשלתם עד דק. הרק־לא־ביבי מתעלם מן העובדה שכמעט חצי עם רואה בראש הממשלה לשעבר את מנהיגו הבלתי מעורער. הרק־לא־ביבי מתעלם מן העובדה שכמעט חצי עם חש שהאופן שבו היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה והמשטרה נהגו בנתניהו היה בלתי הוגן ויצר אירוע חסר תקדים של אכיפה בררנית. והוא מתעלם מכך ששאלת תיחום הגבול בין שלטון החוק לשלטון העם הייתה לשאלה נפיצה המפלגת את החברה הישראלית יותר מכל שאלה אחרת.
על כן, כאשר הרק־לא־ביבי מקדם היום את חוק הפסילה האישית של נתניהו (באצטלה של מהוגנות משפטית ובתואנה של מאבק בשחיתות), הוא פותח את הפצעים העמוקים שאותם ממשלת האיחוי הייתה אמורה לרפא ולחבוש. בעיניים פקוחות ובדעה צלולה הוא משמיד את המתנה היקרה ביותר שאותה נתן לעם ישראל בחודשים האחרונים: שקט. שחרור מהעיסוק הכפייתי בביבי כן ביבי לא. האפשרות לא להיות עוד נסערים ומתלהמים אלא מקצועיים וענייניים. כי מה שהרק־לא־ביבי עושה כעת, כשהוא מנסה למנוע מנתניהו להרכיב את הממשלה הבאה, הוא לשנות את כללי המשחק תוך כדי משחק. ולפתוח תיבת פנדורה. ולחולל מחול שדים. ולהחריב כל שריד של קונצנזוס. ולפורר באופן סופי את האתוס המשותף. בהחלטה הנמהרת שלה להתנשא על כמחצית מהישראלים, ממשלת לפיד־ליברמן־סער מובילה אותנו למשבר לאומי עמוק.
על התוכן של החוק החדש, שאותו ניסח גדעון סער, אפשר להתווכח. מצד אחד אכן לא ראוי שאדם שהוגשו נגדו כתבי אישום ירכיב ממשלה או יעמוד בראש ממשלה. מצד שני, לא ראוי להעניק ליועץ המשפטי לממשלה את הכוח והסמכות להתערב באופן בוטה בתהליך הדמוקרטי ולהטיל וטו על החלטתם הריבונית של רוב אזרחי ישראל. אבל הדילמה המשפטית איננה העניין המונח היום לפנינו. הדילמה היא לאומית ודמוקרטית. שכן הציווי העליון בשעה הרגישה הזאת הוא לא להיות צודק אלא להיות חכם. ולהיות הוגן. ולהיות רגיש לרגישותם של מיליוני ישראלים. בשעה שהדין אינו ברור, ברור לחלוטין שאסור לתת לו ליקוב את ההר. ולקרוע את האומה. ולהכניס את כולנו לסחרור מסוכן של שנאת אחים.