מי שיתגבר ויתפשר – יזכה במדינת ישראל

ישראל נמצאת כעת בעיצומו של משפט שלמה. האם האחת אומרת: הילד יהודי, האם האחרת אומרת: הילד דמוקרטי; האם האחת אומרת: הילד שמרני, האם האחרת אומרת: הילד ליברלי; האם האחת: הילד מסורתי, האם האחרת: הילד מודרני; האם האחת: הילד שומר מצוות, האם האחרת: חופשי.

שתי אימהות באות בפני מלך ההיסטוריה וטוענות בלהט את טענותיהן. זאת אומרת ישראל שלי, וזאת אומרת ישראל שלי. זאת אומרת הצדק איתי, וזאת אומרת הצדק עימי. זאת אומרת זהותו כזהותי, וזאת אומרת זהותי כזהותי. אף אחת מהן לא קשובה לאמת של האחרת, אף אחת מהן לא שומעת את הכאב של האחרת. מבחינת כל אחת מהאימהות, האם האחרת נוכרייה ומתחזה, גונבת דעת. מבחינתה של כל אחת מהן המשחק הוא סכום אפס, העימות מוחלט. כאן ועכשיו יוכרע הכול – להיות או לחדול.

אבל מלך ההיסטוריה הוא מלך חכם כשלמה. מלך ההיסטוריה לוקח לידו את החרב ואומר: גיזרו את הילד החי לשניים. תנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת, שהרי הכול גלוי, ברור וידוע: אם שתי האימהות ימשיכו את ההתנצחות האלימה שלהן בעניין הבעלות על ישראל, לא תהיה ישראל. חיל האוויר ישותק, צבא העם יפורק. בתי החולים יתרוקנו מרופאים, וחברות הטכנולוגיה יתרוקנו מיזמים. מכיוון שלא יהיה הייטק, לא יהיה שגשוג ולא תהיה עוצמה כלכלית. מכיוון שלא תהיה תחושה של ערבות הדדית, לא יהיה חוסן לאומי ולא תהיה עוצמה ביטחונית. בגלל שישראל תיחשב למדינת נפל חצויה, מוזרה והזויה – גם לא תהיה עוצמה מדינית. בתנאים כאלה לא תהיה הרתעה, ובמוקדם או מאוחר גם תהיה מלחמה נוראה. מלך ההיסטוריה יתבונן בשתי האימהות מוכות השיגעון, ולנגד עיניהן הנדהמות הוא ימית את בנן.

השאלה הנשאלת היא אם לפחות אחת מהאימהות היא האם האמיתית; האם לפחות אחת מהאמהות תדע להמחיש את אהבת האמת שלה אל הילוד דווקא בכך שתסכים לוותר? בקיץ 1948 מנחם בגין עשה את מעשה האם האמיתית, ובכך הציל את ישראל שזה עתה נולדה. הכניעה לכאורה שלו בעניין אלטלנה הייתה ניצחון ציוני ענק, שהקנה לו זכות־עד בקורות ישראל.

אבל בקיץ 2023 אין בגין באופק. בנימין נתניהו לא שם, כי מבחינתו המדינה היא הוא. יאיר לפיד לא שם, כי הוא עדיין לא נגמל מהרק־לא־ביבי. בני גנץ רוצה, אבל מתקשה. אסתר חיות וגלי בהרב־מיארה אינן מוכנות לשום פשרה. על הימין האחראי מאיימים הקנאים שלו, על המרכז המתון מאיימים הקיצונים שלו. לכן משפט שלמה העכשווי הולך מדחי אל דחי. אחרי הפוגה קצרה שהוחמצה, אנחנו מתגלגלים במורד המדרון לעבר משבר חוקתי, המשולב במשבר ביטחוני, כלכלי וחברתי שלא היה כמותו.

בהקשר העגום הזה הוכיח חגי סגל, העורך לשעבר של מקור ראשון, שטובת עמו קודמת אצלו לטובת שבטו. אבל המתקפה האכזרית על סגל הוכיחה שהוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. בקיץ החם הזה אין מקום למתינות, אין סיכוי לשפיות, אין פטריוטיות בלתי מותנית. קיצוניות מתנגשת בקיצוניות, קנאות מתנגחת בקנאות. שתי אימהות לא אמיתיות מעדיפות שמלך ההיסטוריה יבתר את התינוק, ובלבד שהן לא יתפשרו.

האם נתעורר? האם נתעשת? תדע כל אחת מהאימהות: שלמה היה החכם באדם, ושלמה צדק. האם שתעמוד במריה ותתכחש לאחרת, שתפקיר את הילד – תצא חייבת. ההיסטוריה לא תשכח ולא תסלח. אבל האם שתתגבר ותתעלה, שתצעד לאחור מסף התהום – תזכה. אהבת האמת שלה למדינת ישראל תעניק לה את מדינת ישראל. הרי פסק הדין של מלך ההיסטוריה כבר ידוע: פשרה או מוות.