בנימין נתניהו אינו יכול לומר לא לאובמה. אם יאמר לא, במקום להוביל לשיתוף פעולה אמריקאי-ישראלי בנושא איראן יסתבך בעימות ישראלי-אמריקאי בנושא פלסטין. אם יאמר לא, ישחק לידיהם של אלה המעדיפים שאובמה יעסוק בהתנחלויות ולא בצנטריפוגות. אם יאמר לא, נתניהו יגיע אל רגע האמת מול האמריקאים כשנשיא ארצות הברית בשיא עוצמתו וראש ממשלת ישראל בשפל חולשתו. אם יאמר לא לאובמה, בנימין נתניהו עלול לשבור את עצמותיו שלו ולהביא את שלטונו ואת מדינתו לידי ריסוק.
אבל נתניהו גם לא יכול לומר כן לאובמה. אם יאמר כן, ארצות הברית עלולה להפעיל מיד דחפור מדיני רב עוצמה שידחוף את ישראל אל גבולות 4 ביוני 1967. אם יאמר כן, ישראל לא תוכל להבטיח את האינטרסים הביטחוניים החיוניים שלה ביהודה ושומרון. אם יאמר כן, תקום בתוך זמן קצר מדינה פלסטינית חמושה אשר סוללות הטילים שלה ימנעו מחיל האוויר להמריא מבסיסיו. אם נתניהו יאמר כן, השמאל האמריקאי, השמאל האירופי והשמאל הישראלי ידחקו את ישראל להרפתקה חסרת תוחלת אשר תערער את יציבותה. לא מתוך זדון אלא מתוך כוונות טהורות ונאצלות, הנשיא אובמה ושותפיו יסכנו את עתיד ישראל.
יש המציעים לנתניהו לחמוק מהדילמה באמצעות אימוצה של מפת הדרכים. נתניהו אכן צריך לאשרר את מפת הדרכים. חשיבותה בכך שהיא שואפת להקים את המדינה הפלסטינית בתהליך מדורג ומבוקר ולא במהלך מיידי ומופקר. ואולם בסופו של דבר מפת הדרכים היא מסמך אפרורי, נוקדני ולא מוצלח במיוחד. יש בה הרבה תחמנות ומעט מהות. אין בה אמירה גדולה המגדירה כהלכה את חזון שתי המדינות.
ביום ראשון הקרוב נתניהו חייב לומר אמירה גדולה. עליו לומר דברים שיש בהם אמת פנימית מוצקה. עליו לומר דברים שהעם מוכן להקריב למענם ואף להילחם בעבורם. מצד אחד, ראש הממשלה חייב לקבל את רעיון שתי המדינות. אין דרך אחרת. ואולם מצד שני עליו לעקר את רעיון שתי המדינות מהסכנות הגלומות בו. את המורכבות הזאת נתניהו חייב לתמצת במשפט קצר אשר יובן על ידי כל אדם ואשר יגדיר בבירור את תפישת השלום הישראלית.
הנה המשפט: פתרון של שתי מדינות לאום. ובהרחבה: מדינה פלסטינית מפורזת לצד מדינת ישראל יהודית. שבע מלים. זה הכל. אבל שבע מלים שבהן מובלע הכל. שבע מלים המעבירות את העול המדיני מישראל לפלסטינים. שבע מלים המעבירות את נטל ההוכחה מבנימין נתניהו לברק אובמה. שבע מלים אשר מי שמקבל אותן מעיד על עצמו שבכוונתו לסיים את הסכסוך הישראלי-הפלסטיני באופן אחראי. שבע מלים אשר מי שדוחה אותן מסגיר את העובדה שהוא עוין לישראל ואינו מחויב באמת לביטחונה ולקיומה.
הטעות המדינית הגדולה של מנהיגי קדימה – אריאל שרון, אהוד אולמרט וציפי לבני – היתה בכך שהסכימו להקמתה של מדינה פלסטינית בלי לסייג את הסכמתם. הם הניחו כעניין מובן מאליו שפלסטין העתידית תהיה מפורזת וישראל יהודית. ואולם במדינאות אין מובן מאליו. נוסחת שלוש המלים, המדברת על פתרון שתי המדינות בלי להגדיר אותן ולתחם אותן, היא נוסחה מסוכנת. בתנאים מסוימים היא עלולה להתגלות כקטלנית.
על כן, תפקידו של נתניהו הוא להחליף אותה בנוסחת שבע המלים. רק הנוסחה החלופית תאפשר לנתניהו לתקן את שקודמיו קילקלו. רק הנוסחה החלופית תחזיר לישראל את היוזמה המדינית ואת העליונות המוסרית. אם שכנינו ידחו את ההצעה לכונן הסדר של שתי מדינות לאום, נדע כולנו על מה אנחנו הורגים ועל מה אנחנו נהרגים. ואולם אם יקבלו את נוסחת שבע המלים תיסלל הדרך לשלום אמת. שלום בין המדינה הפלסטינית המפורזת לבין המדינה היהודית הישראלית.