גם אני רוצה לומר תודה לבנימין נתניהו. תודה לך, ביבי, על שרתמת את הכישרונות יוצאי הדופן שלך לעניין הציוני. היית יכול להישאר בבוסטון קונסלטינג גרופ. היית יכול לעשות כסף גדול בוול סטריט. היית יכול להפוך לאחד המיליארדרים האמריקנים שאתה מעריץ כל כך. אבל בחרת לחזור ארצה, אל המולדת הפרובינציאלית שלך. והתגייסת מחדש והקדשת את כל היכולות שלך ואת האנרגיה הנדירה שלך להתמודדות עם צרת היהודים, ולהעצמתה של מדינת היהודים. ואת זאת עשית בהצלחה גדולה במשך ארבעה עשורים. הצבת את עצמך במרכז חיינו ועשית כמיטב יכולתך כדי להבטיח את עתידנו. תודה.
תודה לך, ביבי, על שהענקת לישראל קול חזק ונבון כבר כשהיית שגריר באו"ם בשנות השמונים של המאה העשרים. ועל כך שאחרי הכאוס של אוסלו ייצבת את ישראל מחדש בשנות התשעים. ועל כך שניצלת את המשבר הרב־ממדי הקשה של שנות האלפיים כדי לחולל כאן מהפכה כלכלית. ועל כך שלחמת כארי נגד תוכנית הגרעין של איראן. ועל כך שהדפת את המתקפה הפלסטינית על המדינה היהודית. ועל כך שהתנהלת למופת מול האביב הערבי. ועל כך שהגעת להסכמי שלום רשמיים עם ארבע מדינות ערביות ולמערכת של שלום לא רשמי עם רוב העולם הערבי. ועל כך שהוצאת את הגז מן הים. ועל כך שהזנקת את הסייבר הישראלי לצמרת העולמית. ועל כך שהקפת את ישראל בחומות מגן. ועל כך שגרמת לכך שהמדינה שלנו היא המדינה המחוסנת בעולם, שיוצאת ממגפת הקורונה באופן כמעט מופלא. ועל כך שהגדרת אותנו כמעצמה אזורית שבתחומים מסוימים היא גם מעצמה עולמית. תודה.
תודה לך, ביבי, על שנתת למדינה הקטנה והמאוימת של העם היהודי מעמד בינלאומי חסר תקדים. אחרי העשור של האינתיפאדה השנייה ומלחמת לבנון השנייה הענקת לנו עשור של יציבות אסטרטגית. אחרי המשבר העולמי הגדול הענקת לנו עשור של צמיחה כלכלית. אל מול המתקפות הבלתי פוסקות על הלגיטימיות של המפעל הציוני הצלחת לבסס כאן מדינה יהודית עוצמתית. אל הברית האסטרטגית עם ארה"ב הוספת בריתות טקטיות עם סין, יפן, הודו, רוסיה, ברזיל ואינספור מדינות נוספות. יצרת מערכת יחסים עמוקה ומסועפת בעולם המוסלמי ופרצת מחדש אל אפריקה. הצלחת להוכיח שגם כשלא מוותרים מצליחים ליצור מערכת יחסים איתנה עם יריבים לשעבר המעריכים עוצמה, עמידות ואינטרסים משותפים. על ההישגים המדיניים, ההישגים הלאומיים וההישגים הבינלאומיים שלך – תודה.
אבל אחרי שאמרתי תודה ועוד תודה ועוד תודה, יש לי גם שאלה. ועוד שאלה. ועוד שאלה. האם באמת לא הבחנת בכך ששנות השררה הארוכות גרמו לך לאמץ את העיקרון הבולשביקי הקובע שהמטרה מקדשת את האמצעים? האם לא שמת לב שבשלב מסוים חדלת לראות בעצמך את מי שמשרת את המדינה והתחלת להאמין בכך שעל המדינה לשרת אותך? האם לא חשת שבנקודת זמן כלשהי (2015? 2016?) חל בך שינוי עמוק שגרם לך להתחיל לנהוג כלואי ה־14 המאמין שהמדינה היא הוא?
האם באמת לא הבחנת בכך שהפוליטיקה של הפרד ומשול שאימצת גורמת לכך שאתה קורע את החברה הישראלית לגזרים? האם לא שמת לב לכך שבשלב מסוים, תחת שלטונך, האיום הפנימי נעשה האיום הקיומי החדש על ישראל? האם לא חשת בכך שמתישהו הרטוריקה השבטית שלך גרמה לכך שהעם שגיבשה הממלכתיות ההיסטורית הולך ומתפצל לאסופה רופפת של שבטים?
האם באמת באמת לא הבחנת בכך שהגישה המלכותית שאימצת הולכת ושוחקת את הממלכתיות הישראלית? האם לא שמת לב לכך שאתה מחליש בשיטתיות את מוסדות המדינה וממוטט את הנורמות שהתפקוד התקין של המדינה מיוסד עליהן? האם לא חשת בכך שדווקא בעת שלטונו של מנהיג המחנה הלאומי, מדינת הלאום הישראלית איבדה את חוסנה ואת עוצמתה ואת יכולתה להיות ביתו הלאומי של העם היהודי וביתם של כל אזרחיה? כל השאלות הללו מציבות כוכבית על אמירת התודה.
לפני שנים רבות אמר לי אחד מעוזריך הקרובים שאתה לא דמות שייקספיריאנית אלא דמות הומרית. העוצמות והחולשות שלך כמו נלקחו מהמיתולוגיה היוונית או מהאיליאדה והאודיסאה. כך שהטרגדיה הייתה ככל הנראה טבועה בך. והטרגדיה ליוותה אותך לכל אורך הדרך. לכן באמת צריך לומר לך תודה. בגדול. ולכן גם צריך תמיד לזכור את הכוכבית שליד התודה. היא זאת שאומרת שלא הייתה ברירה אחרת. במו ידיך כתבת את הסיום הטרגי שחייב אותך ללכת.