מאז שאני זוכר את עצמי, ישראל ריתקה אותי. המדינה שבה נולדתי, שבה גדלתי ושאותה אני אוהב נראתה לי לאורך חיי כתופעה אנושית ייחודית של חיוניות-כנגד-כל-הסיכויים. ואולם תמיד חשתי שלמרות שאני חי כאן ועובד כאן וכותב על חיינו כאן – אני מתקשה לפצח את המתרחש כאן. על כן החלטתי לעשות את שבן כפר עושה כשהוא מטפס על הגבעה שליד הכפר ומתבונן על כפר הולדתו ומנסה להבין מה הסיפור שלו. כשנוצרה ההזדמנות המתאימה – יצאתי למסע במרחב ובזמן אשר מנסה לספר את הסיפור הישראלי מנקודת מבט אישית.
המסע התחיל בסבא רבא שלי אשר הגיע לנמל יפו ב-1897, המשיך אל החלוצים של 1921 בעין חרוד ואל הפרדסנים של 1935 ברחובות ואל הצועדים אל מצדה ב-1942. הוא עסק בלוחמים של 1948 בלוד, בעולים של 1952 בשיכונים ובמעברות ובמהנדסים של 1965 אשר הקימו כור גרעיני ליד דימונה. המסע הוביל אותי אל המתנחלים שהקימו את עופרה ב-1975, אל פעילי השלום שחוללו את תהליך אוסלו ב-1993 ואל אנשי ש"ס הזועמים שמרדו ב-1996. הוא הביא אותי אל את הקלאברים אשר חגגו במועדוני הלילה של תל אביב ב-1999, אל היזמים שחוללו את הנס הכלכלי הישראלי בשנות האלפיים ואל המובילים של המחאה החברתית של 2011.
בסופו של יום, כשיצאתי לנסיעה ארוכה ומקיפה בישראל הנוכחית, מה שראיתי הוא שישראל היא באמת נס מעשה ידי אדם. עד עצם היום הזה מתקיים בה צירוף ייחודי ועז של גדולה וקטנוניות, עוצמה וחולשה, ניצחון וטרגדיה, הצלחת הווה מרהיבה ואיומי עתיד קיומיים.
My Promised Land יצא לאור בהוצאת Roandon house בארצות הברית בשלהי 2013, היה לרב-מכר, היכה גלים ותורגם לעשרות שפות. גרסה עברית מורחבת ומעודכנת שלו אמורה לצאת לאור בשנה הבאה.
את הספר 'חלוקת הארץ' כתבתי לקראת ההתנתקות (2005) אבל הוא רלבנטי לדילמה הקיומית העומדת בפני ישראל גם היום: כיצד להתמודד עם הבעיה הפלסטינית גם בהיעדר שלום. האם נכון להמשיך ולשלוט במיליוני פלסטינים ובכך לשחוק את הרוב היהודי והזהות היהודית של מדינת ישראל? האם נכון לבצע נסיגות חד צדדיות ובכך לסכן את הבטחון? או האם ניתן למצוא דרך אחרת, שלישית, אשר גם תבטיח את קיומה של המדינה היהודית-דמוקרטית וגם תעניק לה עוצמה וביטחון.
'חלוקת הארץ' טבע מושג פוליטי אשר במידה רבה החליף את המושג שלום כאשר זה חדל להיות ניתן ליישום. ואולם הספר עשה יותר מכך: בכך שהוא נתן בימה ראויה לדעותיהם המנומקות של שלושים ושלושה אנשי ימין, מרכז ושמאל [מבנימין נתניהו ועד לציפי לבני] הוא הוכיח שניתן לנהל בארץ דיון ענייני, דמוקרטי ותרבותי גם בנוגע לנושאים הכאובים ביותר. המסה המופיעה בסיום הספר [מפעל חלוקת הארץ] מנסה אף לעשות סינתזה בין הדעות השונות ולהציע תפישת עולם אשר עשויה להיות מקובלת על הרוב המכריע של הישראלים.