כך או כך, את הדיון הגורלי על הצפון צריך לנהל כבר עכשיו
הירוק השנה ירוק מאוד. וכשעולים מצפון לראש־פינה וחוצים את עמק החולה, השדות זוהרים בירוק עמוק. בין חרמון אימתני לרכס רמים משתרעת רצועה צרה של אדמה פורה וצמיחה מרחיבת לב. בכפר־בלום נותרו לא מעט תושבים, בבית־הלל – כמאה מתוך אלף, וקריית־שמונה היא עיר רפאים. אבל מעבר לבטונדות הגדולות החוסמות כעת את הכביש מתחת לתל־חי – אזור צבאי סגור בהחלט. האריה השואג מאוים, קיבוץ כפר־גלעדי מאוים. חיזבאללה צופה על מטולה הריקה מתושביה משלושה עברים, ומכה בגליל בטילי קורנט ובכטב"מים תוקפים. חורף 2023.
לכאורה הכול ידוע. כשמונים וחמישה אלף אזרחים ישראלים נאלצו לעזוב את בתיהם הסמוכים לגבול לבנון והיו לפליטים בארצם. כתשעת אלפים לוחמים מיומנים של רדואן ערוכים לתקיפה בנוסח שבעה באוקטובר בדרום לבנון. לחיזבאללה גם עתודה של כארבעים אלף לוחמים, ולמיליציות הפלסטיניות בלבנון כשלושים אלף נושאי נשק. למיליציות הפרו־איראניות בסוריה רבבות. כך שבמקרה של מלחמה כוללת, ישראל תעמוד בפני שתי חזיתות צפון שונות, שבהן עלולים להילחם נגדה כמאה אלף לוחמי־רוע המחויבים להשמדתה.
ואם במקרה שכחתם: מתוך כמאה וחמישים אלף הרקטות של צבא הטרור השיעי, ככל הנראה חמשת אלפים הן טילים מדויקים. מספר טילי השיוט נאמד במאות. מספר כלי הטיס הבלתי מאוישים החמושים הוא כאלפיים. לחיזבאללה גם טילי נ"מ מתקדמים וטילי חוף־ים. לפיכך, קו 72 הקילומטרים החוצץ בין המדינה היהודית לבין לבנון הרדיקלית הוא קו מתוח מאוד, מסוכן מאוד. קו שהאיום הגלום בו חמור לאין שיעור מהאיום הגלום בקו עזה.
הדילמה ברורה: המצב הנוכחי הוא בלתי נסבל. ישראל אינה יכולה להשלים עם מצב שבו קריית־שמונה מתגוררת בטבריה. ישראל גם לא יכולה להשלים עם מצב שבו אי־אפשר לחיות במרגליות, במנרה וביפתח. אם תושבי הגליל העליון לא ישובו בהקדם אל בתיהם, הציונות תקרוס אל תוך עצמה. אבל מלחמה כוללת עם חיזבאללה, עם המיליציות הפלסטיניות ועם המיליציות הפרו־איראניות פירושה אירוע שכמוהו לא היה בתולדותינו. לא ידוע מה יקרה לבסיסי חיל האוויר כאשר מאות טילים מדויקים יפגעו בהם. לא ברור מה יקרה לתחנות הכוח הישראליות כאשר הן יטווחו. אין לדעת עד כמה ישראל ערוכה למתקפה על האתרים האסטרטגיים שלה ועל התשתיות החיוניות.
אומרים האופטימים־המתונים: הפתרון האלגנטי לדילמה הוא פתרון 1701. הקהילה הבינלאומית תגרום ללבנון ליישם את ההחלטה המפורסמת של מועצת הביטחון אשר תרחיק את חיזבאללה אל מעבר לליטני. ארצות הברית וצרפת הן שתוצאנה את הערמונים מהאש באופן מדיני. אומרים הפסימים־האקטיביסטים: צה"ל הוא שיעשה את המלאכה. אחרי שנמוטט את חמאס נצא לפעולה צבאית מוגבלת בדרום לבנון, שתכריח את נסראללה ליישם את החלטה 1701 בעל כורחו.
ואולם ספק רב אם פעולה צבאית מוגבלת בלבנון תישאר פעולה מוגבלת. סביר הרבה יותר שהיא תצית מלחמה כוללת. וספק רב אם פעולה דיפלומטית תגרום לארגון הטרור הגדול והמסוכן בעולם להשלים עם נסיגה משפילה. ובכל מקרה, כיוון שאנשי חיזבאללה הם לוחמי גרילה השתולים בתוך האוכלוסייה האזרחית, כלל לא ברור מה היא המשמעות של הרחקתם אל מעבר לליטני. קשה לראות תרחיש שבו הם נעקרים מתוך הכפרים השיעים של דרום לבנון, שבמנהרות התת־קרקעיות שלהם טמונים מאגרים של נשק מתוחכם רב ואלפי טילים.
חלופה אחרת היא חלופה 1559. ב־2 בספטמבר 2004 קראה מועצת הביטחון של האו"ם לפירוק כל המיליציות הלבנוניות והלא־לבנוניות בלבנון. קמפיין בינלאומי שידרוש בתקיפות את מימושה של ההחלטה ייצור איום אסטרטגי על חיזבאללה. תיווצר התנגשות בין זהותו כמפלגה לבנונית ובין זהותו כגיס קדמי איראני. כתוצאה מכך נסראללה ייקלע למצוקה פוליטית ממשית. תתפוגג טענתו שהוא מגן לבנון ותיחשף העובדה שהוא אשר הופך את לבנון למדינת נפל מפולגת וענייה.
כך או כך או כך, את הדיון הגורלי על הצפון צריך לנהל כבר עכשיו. אי אפשר להמתין עד תום המבצע הקרקעי בעזה. אי אפשר להתעלם מהבעיה האנושית והביטחונית ההולכת ומחריפה. אין די בהצהרות רברבניות של בכיר מדיני או צבאי תורן המבקר לרגע בגליל העליון. דגל חיזבאללה המתנוסס כמה מאות מטרים מעל הארי השואג של תל־חי מחייב תשובה ציונית הולמת. אסור לתשובה להיות נמהרת ואסור לה להיות מתלהמת – אבל היא חייבת להיות יסודית, שקולה ותקיפה.