בחירות 1999 נתפשו ביום שנערכו כשחר של יום חדש. הניצחון הסוחף של אהוד ברק לא נתפש כניצחון אישי, אלא ערכי. אחרי שלוש שנים רעות שבהן שלטו בישראל בנימין נתניהו, אריה דרעי והרב כדורי, ישראל הנאורה שבה בגדול. ישראל הוותיקה החזירה לעצמה את התקווה.
אבל כשההמונים הצוהלים של ברק התכנסו בכיכר רבין בליל הניצחון, הם הכתימו את הניצחון בקריאה גזענית למחצה: רק לא ש"ס, רק לא ש"ס. בו ברגע היה ברור, שניצחון 1999 לא יביא שום שחר של שום יום חדש. במקום שהכוח העולה בישראל יהיה אליטה המשרתת את כלל החברה הוא התגלה כעוד כוח שבטי, האחוז שנאה קמאית כלפי שבט אחר. כבר בליל המהפך של 1999 הקיץ הקץ על התקווה לפוליטיקה חדשה ולהתחלה חדשה ולישראל חדשה.
יאיר לפיד איננו ברק. 544 אלף הקולות שקיבל בקלפיות אינם דומים ל-1.7 מיליון הקולות שקיבל ברק בקלפיות לפני 14 שנה. אבל גם הפעם ההישג המבטיח והמרגש של הבחור החדש בשכונה הוכתם מיד באותה לחישה רועמת: רק לא ש"ס, רק לא ש"ס. גם הפעם היעד הראשון שהשבט הלבן הציב לעצמו הוא להוציא מן הממשלה את השבט הלא-לבן. הלחץ הפופוליסטי המופעל על מפלגת הבורגנים של לפיד הוא לחבור אל מפלגת המתנחלים של נפתלי בנט כדי להגשים את החלום של צפון תל אביב: הדרת חרדים.
טעות, חברים. טעות כפולה ומכופלת.
היעד החברתי של יש עתיד הוא יעד נכון: כינון חברה ישראלית צודקת, שבה כולם משרתים וכולם לומדים וכולם עובדים. אבל אל היעד החשוב הזה צריך לחתור בתבונה ובסבלנות. אי אפשר התעלם מהעובדה, שבשנים האחרונות מתרחשת בקהילה החרדית מהפכה שקטה ומרשימה. אי אפשר להתעלם מהעובדה, ששיעור המתגייסים החרדים, שיעור הלומדים החרדים ושיעור העובדים החרדים עולה בהתמדה. לכן אין שום הצדקה עניינית לעימות חזיתי עם החרדים של 2013. להיפך. חובה להעצים את תהליך השינוי החיובי העובר עליהם. חובה לנצל את החולשה הפוליטית היחסית שלהם כדי להגיע להסכמות חסרות תקדים עמם. במקום להדיר את ש"ס יש לחבק את ש"ס ולהציע לה ברית חדשה, שתקדם את המהפכה החרדית ולא תהפוך אותה למהפכת-נגד.
גם היעד המדיני של יש עתיד הוא יעד נכון. אם אפשר שלום – מצוין. אם אי אפשר שלום – חלוקת הארץ. אם אי אפשר חלוקת הארץ – עצירת ההתנחלות ומניעת הפיכתה של המדינה היהודית הדמוקרטית למדינה דו-לאומית. היעד המדיני הזה הוא גם צנוע וגם חיוני. לא תהיה תוחלת למעמד הביניים ולא רווחה למעמד הביניים, אם לא יהיה לישראל אופק מדיני. לא תהיה תוחלת ליש עתיד ולא עתיד למפלגה, אם לא תיאבק על פתיחת האופק המדיני.
אבל אל האופק המדיני אי אפשר לצעוד עם האח נפתלי בנט ועם אחותו אורית סטרוק. אל האופק המדיני אי אפשר להתקדם, אם מעדיפים את שנאת החרדים על בלימת המתנחלים. על המרכז הציוני מוטלת היום חובה לא להדיר את ש"ס, אלא לחבק את ש"ס ולכרות אתה ברית חדשה, שתקדם תהליך מדיני חדש ומציאותי.
תוצאות הבחירות היו מבולבלות. הישראלים לא אמרו הפעם אמירה חד משמעית אחת, אלא שורה של אמירות מקוטעות ומגומגמות. אבל המפה הפוליטית שהבחירות עיצבו היא מפה שבמוקד שלה נמצאת ש"ס. המפתח לתיקון חברתי הדרגתי נמצא בידי ש"ס, והמפתח למתינות מדינית נמצא בידי ש"ס. לפיד הוא זה שביכולתו לאחוז במפתח ולפתוח בו את השער אל עתיד של תקווה.