הכתב המשפטי של חדשות 13 אינו ביביסט. להפך. במשך שנים אביעד גליקמן הביא לנו את הידיעות הקשות ביותר על חומרתן של פרשות נתניהו. עמדתו לגביהן מחמירה ולא מקלה. אבל ביום רביעי בערב, העיתונאי המזוהה עם מערכת המשפט הביא אל האולפן בנווה־אילן את הידיעה הבאה: "מהבדיקה הנעשית גם ברגעים אלה (במשרד המשפטים) עולה שהמשטרה עשתה שימוש בתוכנת ריגול חודרנית לאחד המעורבים המרכזיים מאוד באחד התיקים המרכזיים בתיקי ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. מהמידע שבידינו עולה שתוכן סלולרי נרחב שכולל תמונות, מספרי טלפון, הסטוריית התכתבויות ואפליקציות שונות נשאב בעצם ללא היתר מתאים וללא צו מתאים של בית המשפט. וזה דבר חמור מאוד. זאת הכותרת הגדולה שלנו".
הכותרת אכן גדולה וחמורה. מאוד. וחשיבותה של הידיעה מועצמת בגלל ידיעה אחרת לחלוטין שהביא באותה שעה ממש הכתב המשפטי של חדשות 12. שאף הוא אינו ביביסט. להפך. במשך שנים גיא פלג הביא לנו את הידיעות הקשות ביותר על חומרת פרשות נתניהו. עמדתו לגביהן מחמירה ולא מקלה. אבל ביום רביעי בערב העיתונאי שנחשב לאויב מר של משפחת נתניהו הביא לאולפן האחר בנווה־אילן את ההקלטה של חוקרי עד המדינה שלמה פילבר: "חוקרת: נכון, זה כאילו לא חוקי זה. חוקר: כי ההצעה כדאית כאילו. חוקרת: לשים את האפליקציה. חוקר: גם את החיפוש הוא לא… את כאילו אנחנו פה חצי בחוץ חצי בפנים. חוקרת: זו פעם ראשונה שעושים כזה בתיק. אתה יודע, או צל"ש או טר"ש".
כאשר מדובר בחקירה מצויה של אזרח או אזרחית, ודאי שזה טר"ש. אבל כאשר מדובר בחקירתו של ראש ממשלה זה לא טר"ש אלא דגל שחור. שחור משחור. הצירוף של הידיעה המטלטלת של ידיד מערכת המשפט גליקמן עם הידיעה המחרידה של ידיד מערכת המשפט פלג הוא בבחינת רעידת אדמה. הוא מעלה את האפשרות שהחקירה הפלילית הרגישה ביותר שנוהלה במדינת ישראל מיום הקמתה הייתה מזוהמת מיסודה. הוא מעורר את החשד ששלטון החוק בישראל פעל (במודע) בניגוד לחוק. הוא הופך את משטרת ישראל ואת מי שעמדו בראשה ממאשימים לנאשמים.
אי אפשר להגזים בחומרת הידיעות ובעוצמת המשבר. כשצפיתי בגליקמן ופלג השבוע נזכרתי מיד בידיעות הראשונות שפרסם הוושינגטון פוסט ביוני 1972 בדבר החשדות בעניין הפריצה המסתורית אל משרדי המפלגה הדמוקרטית בבניין המשרדים ווטרגייט. שם נפתחה תיבת פנדורה – וכאן נפתחת תיבת פנדורה. שם הידיעות הראשונות היו רק קצה הקרחון – וכאן הידיעות הראשונות עלולות להיות רק קצה הקרחון. שם החשד היה מתקפה ישירה על הדמוקרטיה – וכאן החשד הוא מתקפה ישירה על הדמוקרטיה.
השעה הזאת היא שעת מבחן. אם נחליט שוב לעצום את עינינו ולאטום את אוזנינו (מפני שאנחנו מאוד־מאוד לא אוהבים את בנימין נתניהו), נדרדר את עצמנו אל שפל המדרגה. אם נבחר שוב לאתרג את הפרקליטות והמשטרה, נהפוך למדינת משטרה. אבל אם נחליט לרדת אל עומקה של האמת, אולי נתחיל סוף־סוף לנקות את האורוות. נעניק למערכת המשפט ולמשטרת ישראל את מה שהן זקוקות לו יותר מכול: טיפול שורש.
השאלה העומדת על הפרק כעת אינה אם נתניהו אשם או זכאי. על השאלה הזאת יענה בית המשפט ורק בית המשפט. לעומת זאת, השאלה שנפתלי בנט, גדעון סער ועמר בר־לב חייבים לברר היא אם משטרת ישראל ביצעה פשעים. אם משטרת ישראל החליטה שהמטרה מקדשת את האמצעים ולקחה את החוק לידיים. האם המשטרה שאמורה להגן עלינו פורצת לטלפונים שלנו, מחללת את פרטיותנו – ובהזדמנות הזאת גם מחליטה מי יהיה ראש הממשלה שלנו.
לנוכח הגילויים הבלתי נתפסים של גליקמן ופלג, אסור לראש הממשלה, לשר המשפטים ולשר לביטחון הפנים לשתוק. אסור להם לטייח. על ממשלת השינוי והריפוי להורות מיד על פתיחתה של חקירת עומק אמיתית על אופן התנהלותן של חקירות נתניהו.